החלטה בתיק ת"א 17800-04-11

המבקשות הגישו בקשה למתן צו עשה שיורה למשיב לבצע עבודה אצל המבקשות של תיקון תקלה המשביתה את האתר של המבקשות ולהשיבו למצב פעילות מלא, כפי שהיה טרם התרחשות התקלה, וכן להעביר את המידע והנתונים הנדרשים כדי לאפשר לגורם מקצועי שיחליף את המשיב לטפל באתר ולתחזק אותו.

נימוקי הבקשה -

המבקשות מנהלות מסחר אוטומטי במט"ח באמצעות אתר אינטרנט.  פעילותו התקינה של האתר חיונית לשרידות העסק. המשיב נותן שירותים למבקשת מכח הסכם שנערך בין הצדדים מיום 15/3/08 [צורף כנספח לבקשה]. המשיב הינו "דמות מפתח" ועיקרית אצל המבקשות, הוא זה שהקים את האתר, פיתח אותו, טיפל בו ותחזק אותו באופן שוטף. הוא גם היה אחראי על הפעלת השירותים שהעניק האתר ללקוחות. על פי ההסכם, התחייב המשיב להמשיך וליתן שירות למבקשות לפרק זמן נוסף מיום שהוא מודיע על פרישתו, אך הוא לא עשה כן. המבקשות הן אלה שמימנו למשיב עלות השתתפות בקורס ללימוד שפת התוכנה - JAVA. לתדהמת המבקשות התקבל ביום 6/3/11 מכתב בו מודיע להם המשיב על הפסקת השירותים מיום 15/3/11. מיום ההודעה גם יצא המשיב לחופשה, כך שבפועל הפסיק את שירותיו ביום 6/3/11 ללא הודעה מוקדמת. בדיעבד התברר שביום שהמשיב מסר את מכתב ההתפטרות, הוא התקשר בהסכם עם חברה אחרת.

הבקשה הוגשה במעמד צד אחד.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, לא שוכנעתי שיש מקום להיעתר לבקשה במעמד צד אחד, ונקבע דיון במעמד הצדדים.

כמו כן, הוריתי למבקשות לנמק מדוע נתונה סמכות לדון בבקשה וליתן את הסעד המבוקש, מאחר ולכאורה מדובר בבקשה שהיא בסמכות בית הדין לעבודה.

בדיון חזרו המבקשות על הבקשה. לטענתן, הפר המשיב את כל ההסכמים שהיו עימו, עזיבתו היתה באופן פתאומי, ללא הודעה מוקדמת בניגוד להתחייבותו בסעיף 1 להסכם וללא חפיפה, ובכך גרם לנזקים למבקשות.

לעניין הסמכות, טען ב"כ המבקשות כי המשיב הוציא חשבוניות לחברה תמורת התשלומים שקיבל והוא דיווח כעצמאי לרשויות המס. לפיכך, המשיב איננו "עובד" אלא "ספק שירותים".  את העבודות ביצע דרך השרת שלו.

ב"כ המשיב טוען כי מדובר בהסכם עבודה אישי בין הצדדים ולפיכך הסמכות היא לבית הדין לעבודה. המשיב מסר הודעה מוקדמת על כוונתו לסיים את העבודה אצל המבקשות.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

יצוין כי הבקשה הוגשה ביום 13/4/11, שלא במסגרת תובענה וגם בדיון שנערך במעמד הצדדים ביום 27/4/11 לא הוגשה התובענה. התובענה הוגשה רק ביום 3/5/11, לאחר שבית המשפט העיר כי בקשה למתן סעד זמני יש להגיש במסגרת תובענה כנדרש בסעיף 362 לתקסד"א וכי מתן סעד לפני הגשת תובענה הינו בסמכות בית המשפט רק במקרים מיוחדים כאשר בית המשפט משוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין.

מתוך עיון בהסכם בין המבקשות למשיב, עולה שמדובר בהסכם עבודה וביחסי עובד ומעביד לכל דבר.

כותרת ההסכם הינה "הסכם עבודה אישי". במבוא להסכם בפרק "והואיל" מצוין שהחברה [המבקשת] מעוניינת להעסיק את העובד והעובד מצהיר ומביע את הסכמתו להיות מועסק על ידי החברה וברצון הצדדים לקבוע את התנאים להתקשרות ביניהם בהסכם עבודה אישי שיסדיר את באופן בלעדי את אופן העסקתו של העובד בחברה.

בסעיף 2 להסכם מצוין שבמהלך תקופת ההסכם תוכל החברה להפסיק את עבודתו של העובד מכל סיבה שהיא ולעובד לא תהיינה כל טענות או תביעות בעניין זה.

סעיף 2.2 להסכם מפנה ומחיל את הוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורין והתפטרות תשס"א
- 2001.

בסעיף 2.3 מצוין כי בתקופת ההודעה המוקדמת ימשיך העובד לעבוד בחברה עד לסיום תקופת ההודעה המוקדמת.

סעיף 2.4 מדבר על הזכאות לפיצויי פיטורין.

סעיף 3 מדבר על תפקידי העובד והתחייבויותיו. שאר הסעיפים בחוזה מדברים  מפורשות על יחסי עובד מעביד.